ישנם סיפורים שמתחילים בחיפוש תמים ונגמרים במאבק הישרדות מורכב. כך היה במקרה של צעירה ירושלמית, שבשנות העשרים לחייה רצתה להכניס קצת יותר משמעות ורוחניות לחייה. הצעד הראשון שלה הוביל אותה למפגש עם הרב משה יזדי, אדם שהפעיל עמותה חברתית ונודע כדמות רוחנית בקרב חוזרים בתשובה. מה שנראה בהתחלה כמרחב חם ומכיל, התברר בדיעבד כמערכת סגורה שדרשה ניתוק הדרגתי מהעולם החיצון.
לפי העדויות שנחשפו במסגרת ההליכים המשפטיים נגדו, המנגנון של יזדי התבסס על יצירת תלות עיוורת. המשתתפים התבקשו לוותר על שיקול דעתם העצמאי, עיקרון שזכה לכינוי "ביטול השכל". במסגרת זו, כל צעד משמעותי – החל מקשרים חברתיים ומשפחתיים ועד להחלטות רפואיות קריטיות – היה תלוי באישורו הבלעדי. אותה מעטפת הגנה לכאורה הפכה במהרה למלכודת ששללה מהמאמינות את חופש הבחירה שלהן.
המחיר של הציות העיוור הזה לא איחר לבוא. באחד המקרים הקשים שעלו מן העדויות, הצעירה נמנעה מפנייה לטיפול רפואי בעקבות הנחיותיו של יזדי, ורק לחץ עיקש מצד בני משפחתה הוביל אותה להיבדק – שם התגלה כי היא חולה במחלת הסרטן. גם לאחר האבחנה הקשה, המשיך יזדי לנסות ולשלוט במצבה הנפשי, תוך שהוא ממזער את חומרת הדברים.
מעבר לפגיעה באוטונומיה האישית ובבריאות, הפרשה כללה גם טענות קשות על ניצול מיני שנעשה תחת מעטפה של "תיקונים רוחניים". יזדי שכנע את הנפגעות כי פעולות מסוימות נדרשות כדי לכפר על עברן, תוך ניצול ציני של האמון העמוק שרחשו לו.
כיום, בעוד מערכת המשפט דורשת עונש מאסר משמעותי נגדו לאחר שהורשע בחלק מהאישומים, אותה צעירה בוחרת להסתכל קדימה. היא אמנם נושאת את צלקות העבר, אך מצליחה לשמור על האמונה והשמחה הפנימית שלה, כשהיא מותירה מאחוריה את השנים שבהן חיה בצל של מניפולציות ושליטה.
