המתח בצמרת המדינית והביטחונית בישראל מגיע הערב לשיאו, כשהעיניים נשואות כולן לעבר הבית הלבן בהמתנה להכרעתו הדרמטית של הנשיא טראמפ. הימים האחרונים התאפיינו בהסלמה רטורית וגדושה בחילופי האשמות, אולם התחושה הרווחת כעת בירושלים ברורה וחד-משמעית: פעולה צבאית אמריקנית אינה שאלה של "האם", אלא של "מתי".
כחלק מהיערכות החירום הזו, התכנסה אמש בלשכת ראש הממשלה ישיבה ביטחונית מצומצמת ויוצאת דופן באורכה. הדיון, שהחל בשעה שבע בערב וננעל רק לקראת חצות, נמשך כמעט חמש שעות וריכז סביב השולחן את הצמרת המבצעית והמודיעינית של מדינת ישראל. בין הנוכחים היו הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן וראש אגף המבצעים. מטרת העל של מרתון הדיונים הזה, כמו גם של סדרת המפגשים החשאיים שנערכו בימים האחרונים, היא להביא את צה"ל ומערכת הביטחון למוכנות אופרטיבית מלאה וחלקה לכל תרחיש של התלקחות אזורית.
האסטרטגיה הישראלית הנוכחית נשענת על ההנחה כי מרחב התמרון של הנשיא האמריקני הולך ומצטמצם. בדרגים הבכירים בישראל מעריכים כי הודעתו הרשמית של טראמפ שלשום על דחיית המבצע רק כבלה אותו עוד יותר להתחייבויותיו. בהתחשב בכך שההצעות האחרונות שהגיעו מטהראן נתפסות בוושינגטון כמזלזלות וכמתגרות, ובהנחה שהאיראנים לא יציגו ביממה הקרובה נוסחת פשרה משמעותית, השרטוט המודיעיני מראה כי הנשיא האמריקני יהיה חייב להורות על תקיפה במתווה כזה או אחר כדי לשמר את ההרתעה שלו.
לצד המוכנות הגבוהה, מאחורי הקלעים מודים בישראל כי הציוץ של טראמפ שבישר על השהיית הפעולה תפס את ירושלים בהפתעה גמורה. הנשיא האמריקני בחר שלא לעדכן מראש את שותפתו האסטרטגית על כוונתו לפרסם את ההודעה. יחד עם זאת, בישראל מבינים היטב את המניעים להססנות האמריקנית: מדינות המפרץ המתונות, ובראשן סעודיה וקטר, מפעילות בימים האחרונים מכבש לחצים אדיר על הממשל בוושינגטון במטרה למנוע תקיפה. החשש הגדול ביותר בריאד ובדוחה הוא שהן עצמן יהפכו למטרה הראשונה לנקמה איראנית קשה אם האזור יבער.
במערכת הביטחון מדגישים בזהירות כי אם טראמפ יכריע בסופו של דבר על מהלומה נרחבת בעצימות גבוהה, היא לא תתבצע בבדידות. הזיכרון מסבבי הלחימה הקודמים מציג מודל ברור של חלוקת עבודה מוקפדת בין ארה"ב לישראל – הן מבחינה גאוגרפית והן מבחינת אופי היעדים וסוגי המטרות. הערכה היא ששיתוף הפעולה ההדוק והמתואם הזה ישחזר את עצמו באופן מיידי ברגע שתינתן הפקודה מוושינגטון.
נקודת מבט מרתקת נוספת שעולה מתוך הדיונים המודיעיניים בישראל נוגעת לקרע הפנימי בצמרת המשטר בטהראן. מהמידע העדכני עולה כי רוב המנהיגות הפוליטית והממסד האיראני דווקא מעוניינים להפגין גמישות ולחזור לשולחן המשא ומתן כדי למנוע אסון כלכלי וצבאי. מי שבולם את המגמה הזו ומציג עמדה אידיאולוגית עיקשת ובלתי מתפשרת הוא מוג'תבא חמינאי, לצד קבוצה מצומצמת של מפקדים קיצוניים במשמרות המהפכה. הסרבנות העיקשת של הציר הזה היא זו שתוקעת כרגע כל סיכוי לפריצת דרך דיפלומטית, ואם לא יתרחש נס דיפלומטי של הרגע האחרון, היא זו שתוביל את האזור כולו אל סבב לחימה חדש.
