הרצח המזעזע של בנימין זלקה ז"ל טלטל את המדינה, אך נראה שהכאב הגדול ביותר הגיע מהתיעודים המדממים שהופצו ברשת. הסטנדאפיסט חן מזרחי, שבדרך כלל שומר על קו בידורי, לא יכול היה לעמוד מן הצד ושיתף היום (שלישי) בתחושות הקשות. לדבריו, הצפייה בסרטונים עוררה בו צמרמורת פיזית ותחושת מועקה, כשהוא מזהה בנערים המצולמים דפוס מוכר וכואב שממאן להיעלם מהחברה הישראלית.
מזרחי ניסה לפרק את המניעים שעומדים מאחורי האלימות הקשה והצביע על המונח "מושפעות" כשורש הרע. הוא הסביר כי עבור אותם נערים, גיבורי הילדות אינם דמויות מופת נורמטיביות, אלא דווקא עבריינים שהצליחו לחמוק מהמערכת. המרדף אחרי סממני סטטוס חיצוניים, כמו מכוניות יוקרה ונוצצים, נתפס בעיניהם כפסגת ההצלחה, וזהו המודל אליו הם שואפים להידמות בכל מחיר.
בניסיון להסביר איך הוא עצמו, שגדל בלב שכונת התקווה בתל אביב, לא נסחף למעגלי הפשיעה, סיפק מזרחי הצצה לבית בו גדל. הוא הדגיש כי המפתח היה נוכחות הורית בלתי מתפשרת. אמו, כך סיפר, ניהלה פיקוח הדוק על כל צעד ושעל שלו – משעת החזרה הביתה ועד לתוכן הכיסים שלו. "פחדתי ממנה יותר מהמשטרה", הודה, והבהיר כי הסמכות ההורית הזו היא שהציבה לו גבולות ברורים במקום שבו הרחוב הציע חופש מסוכן.
את דבריו חתם מזרחי בביקורת נוקבת המופנית ישירות כלפי ההורים. הוא הגדיר את הילדות כשלב של "ספוג", שבו הנפש מעוצבת על פי הסביבה והחינוך שהיא מקבלת בבית. לטענתו, בעוד שהילדים מסונוורים מהזוהר המדומה של עולם הפשע ולא מבינים את ערך החופש, ההורים הם אלו שאמורים לראות את התמונה המלאה. האחריות, לסיכומו של עניין, מוטלת על מי שאמור היה להדריך ולשמור, אך נכשל במשימתו.
