שנתיים חלפו מאז נדם קולו של אחד המנהיגים המשפיעים והייחודיים ביותר בתולדות מדינת ישראל, דוד לוי ז"ל, ועבור בנו, ז'קי לוי, השקט שהותיר אחריו עדיין נוכח בכל רגע.
במכתב פתוח וכואב שפרסם במלואת שנתיים לפטירתו, סגן שר השיכון וראש עיריית בית שאן לשעבר מבכה את לכתו של מי שהיה עבור העולם מדינאי דגול, אך עבורו היה קודם כל אבא.
לוי פותח בתיאור הגעגוע היומיומי והפשוט, זה שמתבטא בחיפוש אוטומטי אחר הטלפון כדי להיוועץ באביו, רק כדי להיזכר שוב בחלל שנפער. הוא מתאר מנהיג שחזר הביתה עם משא העולם על כתפיו, אך מעולם לא ויתר על המבט בעיניים ועל הנחלת ערכי הכבוד לבני משפחתו.
במילותיו, משרטט ז'קי את הדרך המופלאה שעשה אביו מלב בית שאן אל צמרת המדינה. הוא מדגיש כי אביו לא המתין להזמנה או לאישור מהממסד, אלא ניגש והתיישב בראש השולחן מכוח הכרת ערך עצמו והצדק שבמאבקו.
לדבריו, דוד לוי לא רק סלל נתיב פוליטי, אלא חולל פריצה תרבותית שאפשרה למיליוני אנשים להפסיק להיות "שקופים", להרים את ראשם בגאווה ולהרגיש שייכים.
הדגש המרכזי בדבריו של הבן נוגע ליושרה הפנימית של אביו, שהוכיח כי ניתן להגיע לפסגת המדינאות בלי לוותר על הזהות המזרחית, בלי להצניע את השורשים ובלי לשכוח לרגע את הפועל הקטן. המנהיגות הזו, לדבריו, הייתה עשויה מאמת פשוטה של אהבת ישראל וחתירה בלתי מתפשרת לצדק חברתי.
את דבריו חותם ז'קי לוי בתחושת אחריות כבדה, כשהוא מציין כי המורשת של אביו ממשיכה לחיות בכל צעיר מהפריפריה שמרגיש שהדלתות פתוחות בפניו. הוא מבטיח להמשיך ולשמור על הגחלת ולהיות ראוי לשם שהותיר אחריו אביו, תוך שהוא נושא תפילה כי ימשיך להגן על המשפחה ממרומים.
