סיפור דרמטי שעלה לאחרונה בפרסום של ערוץ 14 מעורר שאלות אתיות ומדיניות מורכבות בנוגע למדיניות החוץ והביטחון של ישראל. אבי שושן, ששימש בעבר כדובר המרכז הרפואי איכילוב, טוען כי לפני כשבע שנים הטיסה ישראל רופא בכיר לטורקיה כדי להציל את חייו של הנשיא רג'פ טייפ ארדואן, לאחר שחלה באורח קשה.
על פי עדותו של שושן, האירוע התרחש בתקופה שבה יחסי ישראל-טורקיה ידעו עליות ומורדות, אך התנהלו מתחת לרדאר הציבורי. לדבריו, כאשר מצבו הבריאותי של הנשיא הטורקי הידרדר באופן שסיכן את חייו, פנה המוסד הישראלי לבית החולים איכילוב בבקשה דחופה לאתר רופא מומחה שייצא לטורקיה באופן חשאי כדי להעניק טיפול מציל חיים. שושן טוען כי הרופא אכן נשלח, ביצע את תפקידו בהצלחה, וחייו של ארדואן ניצלו.
החשיפה מציפה שאלה עתיקת יומין שמהדהדת בציבור הישראלי בכל פעם שמתגלים סיפורים מסוג זה: מדוע מדינת ישראל בוחרת להעניק סיוע לאנשים שמתבטאים נגדה בחריפות ואף פועלים נגדה בזירה הבינלאומית? ישנם מספר היבטים להחלטות מסוג זה. ברמה המדינית, לעיתים הצלת חיים של מנהיג זר משמשת כ"דיפלומטיה רפואית", כלי רב-עוצמה ליצירת חוב, פתיחת דלתות חשאיות ושימור קשרים ביטחוניים גם כשנראה שהיחסים בציבור קפואים. במקביל, ישראל רואה בעצמה מדינה בעלת ערכים הומניטריים, שבה רופאים מחויבים להציל חיים ללא קשר לזהות המטופל. כמו כן, לעיתים קרובות גופי ביון מעדיפים להחזיק מנהיג בחיים כדי לשמור על יציבות אזורית, או מתוך הבנה שהחלפתו עלולה להוביל למצב גרוע בהרבה עבור האינטרסים של ישראל.
עד לרגע זה, הרשויות הרשמיות בישראל – ובכלל זה המוסד ובית החולים איכילוב – לא אישרו ולא הכחישו את הפרטים באופן רשמי. עם זאת, עצם העלאת הסיפור על ידי דמות ציבורית כמו אבי שושן מספקת הצצה נדירה למציאות שמתרחשת מעבר לדפי העיתונים ולנאומים הפומביים של מנהיגים. בעוד שרבים בציבור חשים תסכול נוכח העובדה שישראל מושיטה יד לאלו שתוקפים אותה, גורמי ביטחון נוטים לראות בצעדים כאלו השקעה אסטרטגית שקטה, שבסופו של דבר משרתת את האינטרסים הלאומיים בדרכים שלא תמיד ניתן לחשוף בפני הציבור הרחב.
