הדיווח המטלטל שפרסמה בתה של השרה אורית סטרוק שושנה בפייסבוק שלה, חושף אירוע קשה של פגיעה מינית לכאורה, ומעלה סימני שאלה מדאיגים בנוגע להתנהלות הרשויות ולוחות הזמנים הקריטיים לאיסוף ראיות פורנזיות בישראל.

בפוסט חשוף ונוקב, מתארת הבת מסכת של פגיעה מתוכננת מצד אביה. לדבריה, האב יצר עמה קשר ממספר חסום, וניצל את מצבה הנפשי המורכב כדי להיכנס לביתה ולבצע בה פגיעה מינית קשה. היא מציינת כי התקיפה התרחשה תוך ניצול מכוון של מצבי הדיסוציאציה והזהויות השונות עמן היא מתמודדת.

המסע של המתלוננת לחשיפת האמת לא היה פשוט. היא מתארת תהליך של "איסוף שברי עדות" מהזהויות השונות שחוו את האירוע, עד להבנה המלאה של מה שהתרחש. לאחר שהבינה את חומרת המצב, עזבה את מקום מגוריה כדי למצוא הגנה אצל חברה, והחליטה לפנות למשטרה כדי למצות את הדין ולנסות להציל ראיות פיזיות שנותרו על גופה.

אולם, דווקא ברגע הפנייה לעזרה, נתקלה המתלוננת במידע סותר ומבלבל מצד המערכת. בעוד שבמשטרה נאמר לה לדבריה כי ניתן לבצע בדיקה פורנזית (ערכת אונס) בטווח של עד שבוע מהאירוע, בבית החולים נאמר לה ברגע האחרון כי החלון המותר הוא שלושה ימים בלבד.

הפער הזה מעלה סוגיה קריטית עבור נפגעות ונפגעים רבים. מבחינה מקצועית, חשוב להבהיר כי חלון הזמן המיטבי לאיסוף DNA הוא אכן ב-72 השעות הראשונות (3 ימים), שכן זהו הזמן בו הסיכוי למציאת ראיות ביולוגיות הוא הגבוה ביותר. עם זאת, הנחיות משרד הבריאות קובעות כי ניתן ואף רצוי לבצע בדיקה ואיסוף ראיות עד שבעה ימים מהאירוע. גם אם הסיכוי למציאת DNA פוחת ככל שעובר הזמן, הבדיקה מאפשרת לתעד חבלות, פציעות וסימנים נוספים שיכולים לשמש כראיות מכריעות בהליך המשפטי.

במקרים של פגיעה מינית, כל רגע הוא קריטי, אך חוסר העקביות במסירת המידע בין המשטרה לבתי החולים עלול להרתיע נפגעות מהגעה לבדיקה ומהגשת תלונה. זכותה של כל נפגעת לדרוש את הבדיקה ב"חדר 10", גם בחלוף מספר ימים מהאירוע, ועל המערכת לספק מענה אחיד ומקצועי ברגעים הקשים הללו. גולשים רבים חיזקו אותה וניסו לסייע ככל הניתן.