צום תשעה באב הוא אחד מחמשת הצומות בהלכה, והמחמיר שבהם יחד עם יום כיפור: הוא נמשך מהערב ועד הערב, ולא רק משעות היום, וחלים בו חמישה איסורים – אכילה ושתייה, רחצה, סיכה, נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה. לצד הצום נוהגים מנהגי אבלות: יושבים על הקרקע או על כיסא נמוך עד חצות היום, קוראים את מגילת איכה ואת הקינות, ובתפילת שחרית אין מניחים תפילין ואין מתעטפים בטלית. בשנת 2026 חל הצום ביום חמישי, ולכן מיד עם צאתו נכנסים להכנות שבת.
צום תשעה באב 2026 מתחיל בשקיעת החמה של יום רביעי, 22 ביולי, ומסתיים בצאת הכוכבים של יום חמישי, 23 ביולי. שלא כמו ברוב השנים, השנה יציאת הצום אינה סמוכה לכניסת שבת – השבת נכנסת רק למחרת, ביום שישי 24 ביולי, ולכן זמני מוצאי הצום עומדים בפני עצמם. הזמנים בטבלה שלהלן חושבו לפי שקיעה אסטרונומית לכניסת הצום, ולפי צאת הכוכבים בזווית 6.45 מעלות מתחת לאופק ליציאתו, שהיא השיטה המקובלת לצאת הצום בישראל. מכיוון שחיפה וצפת נמצאות בצפון הארץ, זמני השקיעה בהן מאוחרים במעט משאר הערים, ואילו אילת שבדרום מקדימה בכמה דקות. יש להיערך לכניסת הצום כמה דקות מראש, ומי שנוהג להחמיר מקדים את הכניסה ומאחר את היציאה.
תשעה באב הוא יום של אבל לאומי על חורבן שני בתי המקדש ועל אובדן העצמאות היהודית, והוא נקבע לדורות בעקבות חמישה אסונות שאירעו בו לפי המשנה במסכת תענית. הראשון הוא חטא המרגלים: בליל תשעה באב בכה עם ישראל במדבר לשווא בעקבות דברי המרגלים, ונגזר על אותו דור שלא ייכנס לארץ. השני והשלישי הם חורבן שני בתי המקדש – בית המקדש הראשון נחרב בידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה, ובית המקדש השני בידי הרומאים בשנת 70 לספירה, שניהם בתשעה באב. הרביעי הוא נפילת ביתר בשנת 135 לספירה, שסימלה את דיכוי מרד בר כוכבא ואת קץ התקווה לעצמאות. החמישי הוא חרישת ירושלים והפיכתה לעיר רומית בשם איליה קפיטולינה. במרוצת הדורות נקשרו לתאריך אסונות נוספים, ובהם גירוש היהודים מספרד בשנת 1492 ופרוץ מלחמת העולם הראשונה. לכן נחשב תשעה באב ליום המסוגל לפורענות, ובו מתאבלים לא על אירוע אחד אלא על שרשרת של חורבן לאורך ההיסטוריה היהודית.
מעבר לזיכרון ההיסטורי, המסורת היהודית מעניקה לתשעה באב משמעות מוסרית שממשיכה להדהד גם היום. חז"ל לימדו שבית המקדש השני חרב בגלל "שנאת חינם" – פירוד, מחלוקת ויחס רע בין אדם לחברו – ולכן היום נתפס לא רק כאבל על העבר אלא כהזמנה לחשבון נפש על מצב החברה: על אחדות, על אחריות הדדית ועל מה שאפשר לתקן בהווה. הנביא זכריה ניבא שבעתיד, בבוא השלום, יהפכו ימי הצום האלה ל"ששון ולשמחה", כלומר הצום אינו מטרה בפני עצמה אלא מצב זמני שנועד להזכיר מה עדיין דורש תיקון. במובן הזה גם מי שאינו דתי או אינו צם יכול לראות בתשעה באב יום שמעלה שאלות על זיכרון קולקטיבי, על מחירה של שנאה פנימית ועל אחריות של חברה לשמור על הלכידות שלה – ואולי זו הסיבה שהיום הזה ממשיך להיות בעל משמעות עבור אנשים ממגוון השקפות.
בתשעה באב חלים חמישה איסורים עיקריים, הזהים לאלו של יום כיפור, ותוקפם מכניסת הצום בשקיעה ועד צאתו. אכילה ושתייה: איסור גמור על כל מאכל ומשקה לאורך כל שעות הצום, כולל מים. רחצה: אין לרחוץ את הגוף לשם תענוג, במים חמים או קרים כאחד; נטילת ידיים בבוקר ולאחר השירותים היא עד קשרי האצבעות בלבד, ומי שלכלך את ידיו רשאי לשטוף את מקום הלכלוך. סיכה: אין לסוך את הגוף בשמן, בקרם, במשחה או בדאודורנט לשם תענוג, ושימוש רפואי מותר. נעילת נעלי עור: אין לנעול נעליים, מגפיים או סנדלים מעור, ואילו נעלי בד, גומי או פלסטיק מותרות. תשמיש המיטה: נאסר קיום יחסי אישות במהלך היממה, ונוהגים בהרחקות של אבלות. לצד חמשת האיסורים נמנעים גם מישיבה על כיסא רגיל עד חצות היום, ומעבודה ומעיסוקים המסיחים את הדעת מן האבל. איסורי האכילה והרחצה הם החמורים ביותר, וההקלות בהם שמורות למי שפטור מן הצום מסיבה רפואית.
השאלות המעשיות הנפוצות ביותר בתשעה באב נוגעות לפעולות היום-יום, והתשובה לרובן נגזרת מאיסור הרחצה ומאיסור העינוג. רחצה ומקלחת: מקלחת לשם תענוג אסורה, אך מי שהזיע והרגיש אי-נעימות רשאי לשטוף את המקום שהזיע במים קרים. צחצוח שיניים: לכתחילה נמנעים ממנו, משום שיש בו רחיצת הפה והנאה, אך מי שסובל מכך מאוד רשאי לצחצח בזהירות בפחות ממים, ורצוי בלי משחה ותוך הקפדה שלא לבלוע. עבודה: אין איסור הלכתי גורף לעבוד, אך חז"ל אמרו שהעושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה, ולכן נהוג להימנע ממלאכה וממסחר עד חצות היום, ומעבודה הדורשת ריכוז רב לאורך היום. נהיגה מותרת לצורך, ובזהירות בשל החולשה שבצום. עישון – נושא שנוי במחלוקת בין הפוסקים: יש האוסרים לחלוטין משום שיש בעישון הנאה, ויש המקילים למי שמתקשה מאוד, בדרך כלל רק לאחר חצות היום ובצנעה; מעבר להלכה, השיקול הבריאותי הכללי מצטרף כאן לכיוון ההחמרה, ובעל נפש יחמיר. שמיעת מוזיקה אסורה, כחלק ממנהגי האבלות. מיזוג אוויר, אור חשמלי ושימוש בטלפון מותרים, שכן אינם בכלל האיסורים. בכל מקרה של ספק או צורך חריג נהוג לשאול רב.
תשעה באב חמור יותר מהצומות הקלים, ולכן היקף הפטורים בו מצומצם יותר, ובכל מקרה רפואי יש לשאול רב ורופא. נקודה זו חשובה במיוחד לגבי נשים בהיריון: בשונה מהצומות הקלים כמו י"ז בתמוז, בתשעה באב אישה בהיריון תקין חייבת עקרונית לצום, ורוב הפוסקים מורים לה להתחיל את הצום. עם זאת, אם מתפתחת חולשה חריגה, סחרחורת, הקאות, התכווצויות, ירידה בתנועות העובר או כל סימן מדאיג – יש להפסיק מיד, לשתות ולאכול לפי הצורך ולפנות להערכה רפואית. אישה בהיריון בסיכון, בהפריה, בסמוך ללידה או עם מצב רפואי מיוחד פטורה, ולעיתים אף אסורה בצום. מיניקות חייבות עקרונית לצום, אך פטורות בכל חשש להתייבשות או לפגיעה בהנקה. חולים: מי שסובל ממחלה, מחום או ממצב שהצום עלול להחמירו פטור, גם ללא סכנת חיים, ולעיתים אף אסור בצום. קשיש שתש כוחו והצום מחליש אותו משמעותית – דינו כחולה ופטור. ילדים: בנים עד גיל 13 ובנות עד גיל 12 פטורים לגמרי, ואין מחנכים אותם לצום שעות אלא רק להימנע ממאכלי תענוג בסמוך לצום. מי שפטור מטעם רפואי אוכל את הנדרש לבריאותו בצנעה, ואינו פטור משאר מנהגי האבלות.
מנהגי האבלות בתשעה באב נועדו לעורר את הלב לאבל על החורבן, והם ניכרים במיוחד בבית הכנסת. מליל הצום ועד חצות היום של יום חמישי, סביב השעה 12:45, יושבים על הקרקע או על כיסא נמוך שאינו גבוה מ-30 סנטימטר, ולא על כיסא רגיל, כמנהג אבלים. בבתי כנסת רבים מעמעמים את התאורה. בערב, לאחר תפילת ערבית, קוראים את מגילת איכה בניגון אבל, ולאחריה אומרים קינות. בתפילת שחרית של הבוקר ממשיכים באמירת קינות, ואין מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין, משום שהם נחשבים פאר ותכשיט שאינו הולם יום אבל – "השליך משמים ארץ תפארת ישראל". את הטלית והתפילין מניחים בתפילת מנחה של אחר הצהריים, ומנהג חלק מהספרדים להניח תפילין כבר בשחרית. מחצות היום ואילך מותר לשבת על כיסא רגיל, משום שלפי המסורת החל המקדש להישרף אחר חצות, והאבל מעט מתמתן. בשבת שלאחר הצום, שבת נחמו, קוראים הפטרת נחמה הפותחת ב"נחמו נחמו עמי".
צום תשעה באב 2026 מסתיים בצאת הכוכבים של יום חמישי, 23 ביולי, בשעה 20:12 בירושלים ובבאר שבע, 20:14 בתל אביב ובבני ברק, ו-20:15 בחיפה. מיד עם צאת הצום עורכים הבדלה, אך בשונה מהבדלה של מוצאי שבת, כאן מברכים רק על כוס יין או מיץ ענבים ועל ברכת הגפן, בלי בשמים ובלי נר, ולאחר הברכה שותים ואפשר לאכול. מבחינה בריאותית עדיף לשבור את הצום בהדרגה ולא במאכלים כבדים בבת אחת: כדאי לפתוח בשתיית מים, אחר כך משקה חם או קר, ואז משהו קל כמו לחם, קרקר או פרי, ורק לאחר מכן לעבור לארוחה מלאה. שבירה מתונה מונעת עומס על מערכת העיכול ותחושת רעב חוזרת. חשוב לזכור שאף שהצום נגמר בערב, בשנת 2026 חלק ממנהגי האבלות של תשעת הימים – ובראשם ההימנעות מבשר ומיין – ממשיכים לנהוג עד חצות היום של יום שישי, 24 ביולי, ולכן הסעודה הראשונה שאחרי הצום נותרת בדרך כלל ללא בשר, אלא אם נוהגים להקל לצורך הכנות שבת.
