ממשל טראמפ בוחן מבצע לשינוע חומרים גרעיניים מאיראן, מהלך שנועד להסיר את האיום הגרעיני מהשולחן באופן בלתי הפיך. המבצע המתוכנן שואף לנצל את השליטה האווירית המוחלטת שהשיגו ישראל וארצות הברית במבצע "שאגת הארי" כדי להשתלט קרקעית על מוקדי הכוח הגרעיניים, ולהעביר את הנכס האסטרטגי היקר ביותר של איראן לידיים אמריקאיות, כך פורסם היום (שני) ב"וול סטריט ג'ורנל".
התוכנית המונחת על שולחנו של הנשיא מחולקת לשלבים מבצעיים קפדניים. בשלב הראשון, חיל האוויר ישמיד כל יכולת התנגדות היקפית, כולל סוללות נ"מ שנותרו ומערכות הגנה סביב פתחי הבונקרים. מיד לאחר מכן, יחידות קומנדו יונחתו ישירות בפתחי המתקנים בפורדו ובנתנז. המשימה שלהם היא לחדור למעבדות, לנטרל את המדענים והשומרים, ולאבטח את מאגרי האורניום המועשר ברמות של 20% ו-60%.
החלק הלוגיסטי נחשב למורכב ביותר: החומר הבקיעי יועמס על מטסי תובלה כבדים בתוך מכולות הגנה ייעודיות המונעות דליפה רדיואקטיבית, ויפונה למדינה שלישית או לשטח ארצות הברית. גורם בכיר במועצה לביטחון לאומי צוטט בכתבה: "הנשיא טראמפ הבהיר שהוא לא מחפש הסכמים על נייר שטהרן יכולה להפר בכל רגע. הוא רוצה לראות את האורניום יוצא מאיראן במכולות אבטחה אמריקאיות. המטרה היא לקחת מהם את היכולת לאיים באופן פיזי".
בפנטגון מציינים כי המבצע כרוך בסיכונים אדירים. המבנים התת-קרקעיים מוגנים בדלתות הדף מאסיביות וביחידות עילית של משמרות המהפכה. גורם צבאי מסר ל"וול סטריט גו'רנל": "אנחנו עוקבים אחרי כל גרם של אורניום. אם המשטר ינסה לחבל בחומר בזמן הפשיטה כדי לגרום לזיהום, זו תהיה התאבדות מבחינתם. המסר שלנו ברור: אנחנו באים לקחת את האורניום, ומוטב שלא תעמדו בדרכנו". הדיווח מוסיף כי טראמפ רואה במהלך זה הזדמנות לעיצוב מחדש של המזרח התיכון על ידי נטרול מוחלט של היכולת הלא-קונבנציונלית של איראן.
המעבר לתוכנית החרמה קרקעית משקף שינוי תפיסתי עמוק בוושינגטון. ההבנה היא שאי אפשר להסתמך על הרתעה בלבד מול משטר שמרגיש שקיומו בסכנה. המשמעות המעשית היא ניצול חלון ההזדמנויות שבו השמיים האיראניים פרוצים לחלוטין כדי לבצע מהלך שאין ממנו דרך חזרה.
החרמת האורניום פירושה שאיראן לא תוכל להשתקם גרעינית בעשורים הקרובים, גם אם תשקם את המפעלים עצמם, שכן החומר הגולמי המועשר כבר לא יהיה ברשותה. עבור ישראל והעולם, מדובר בהסרת איום קיומי באופן פיזי, מהלך שמנטרל את "קלף המיקוח" המרכזי של טהראן מול הקהילה הבינלאומית ומבטיח יציבות ארוכת טווח.
על פי הערכות המודיעין המעודכנות ונתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הנכונים למרץ 2026, איראן מחזיקה כיום במאגרי אורניום מועשר בכמויות המציבות אותה במעמד של מדינת סף גרעינית מובהקת. המוקד המדאיג ביותר הוא מלאי האורניום המועשר ברמה של 60%, אשר נאמד בכ-160 עד 180 קילוגרם ומפוזר בבונקרים המבוצרים בפורדו ובנתנז.
מבחינה טכנית, העשרה לרמה של 60% מהווה כמעט את כל העבודה הנדרשת כדי להגיע לרמה צבאית של 90%, כאשר כמות של כ-42 קילוגרם בלבד (לאחר עיבוד סופי) מספיקה לייצור ליבה של פצצה גרעינית אחת. בנוסף לכך, איראן מחזיקה בלמעלה מ-800 קילוגרם של אורניום המועשר ברמה של 20%, המשמש כ"מקפצה" לוגיסטית מהירה להעשרה צבאית, לצד טונות של אורניום ברמת העשרה נמוכה המהווים בסיס להמשך התהליך.
בכל הנוגע ללוחות הזמנים, המונח האסטרטגי "זמן פריצה" התקצר באופן דרמטי בשנים האחרונות. בהינתן המלאי הקיים של חומר המועשר ל-60%, איראן מסוגלת להשלים את העשרת האורניום הדרוש לפצצה ראשונה בתוך פרק זמן של שבוע עד עשרה ימים בלבד מרגע קבלת ההחלטה.
בתוך פחות מחודש, היא יכולה לצבור מספיק חומר בקיעי לשלושה מתקני נפץ גרעיניים. עם זאת, חשוב לציין כי העשרת החומר היא רק שלב אחד; תהליך הפיכת החומר לנשק מבצעי (Weaponization), הכולל בניית ראש קרב והתקנתו על טיל, מוערך בשישה חודשים עד שנה, אם כי קיים חשש כבד במערב שחלק מהליכי המחקר והפיתוח הללו בוצעו בחשאי במקביל להעשרה.
נתונים אלו הם שעומדים בבסיס הדחיפות המבצעית בוושינגטון ובירושלים. המבצע להחרמה פיזית של האורניום נועד למנוע מאיראן את האפשרות לבצע "מחטף גרעיני" של הרגע האחרון כצעד של ייאוש, שכן ללא מלאי האורניום המועשר שצברה במשך שנים, תכנית הגרעין האיראנית תסיג לאחור באופן משמעותי ולא תוכל להוות איום מיידי גם אם המתקנים הפיזיים ישוקמו בעתיד.
