דמיינו שאתם חוזרים הביתה מהעבודה, מחנים את הרכב, וברגע שפתחתם את הדלת אתם נשאבים לתוך חושך מוחלט. לא מדובר בתאורה חלשה או בנורה שרופה אחת, אלא בעלטה גמורה שבה אי אפשר לראות את קצה המדרכה או את פתח הבית.
עבור עשרות משפחות בשכונת "נוף ירדן" (מול ירדן) החדשה בבית שאן, המציאות הבלתי נתפסת הזו היא שגרת חיים כבר חודשים. התושבים, שחלקם עברו לשכונה החדשה בציפייה לאיכות חיים ולביטחון, מוצאים את עצמם במאבק סיזיפי מול הבירוקרטיה העירונית, כשהם מרגישים שקופים מול המערכת.
המסלול שעוברים הדיירים נראה כמו מעגל אינסופי של העברת אחריות: חברת החשמל מפנה אותם למוקד העירוני, המוקד העירוני מגלגל את הכדור למחלקת ההנדסה, ושם, לדברי התושבים, נתקלים בחומה של שתיקה. "אנחנו משלמים ארנונה כמו כולם, שילמנו גם כשעוד לא גרנו בדירה, אבל התחושה היא שמבחינת העירייה אנחנו פשוט לא קיימים," מספרת אחת התושבות בייאוש.
המצוקה היא לא רק עניין של נוחות, היא הפכה מזמן לסכנת נפשות של ממש. עשרות עמודי תאורה כבר מוצבים ברחובות השכונה, אך הם נותרים כבויים ומיותמים, בעוד התושבים נאלצים לגשש את דרכם בחושך מצרים.
הסיפורים המגיעים מהשכונה בשבועות האחרונים מדאיגים במיוחד וממחישים עד כמה המצב נפיץ. רק השבוע דיווח אחד הדיירים על נס שאירע כאשר כמעט היה מעורב בתאונת דרכים קשה בשל חוסר הראות המוחלט בכבישים החדשים.
גם הולכי הרגל אינם מוגנים, בערב שבת האחרון, בעת שהגברים בשכונה צעדו לבית הכנסת בחשיכה גמורה, נער צעיר נתקל בסלע גדול על המדרכה, נפל ונפצע. "תודה לבורא עולם ששמר על הילד, אבל למה אנחנו צריכים לחכות שיקרה אסון כבד כדי שמישהו יתעורר וייקח אחריות?" תוהה אמו בכאב.
התחושה הכללית בשכונת נוף ירדן היא של אי-שייכות וניתוק מהעיר בית שאן. נשים מעידות כי הן חוששות לצאת מהבית לאחר רדת החשיכה, ומספרות על מקרים בהם איבדו את כיוון ההליכה או מעדו בשל מפגעים שלא ניתן לראותם ללא תאורה.
התושבים מבהירים כי הם לא מחפשים להכפיש אף אחד, אלא פשוט "מתחננים שמישהו יטפל בנו". לאור ההתעלמות המתמשכת ממחלקת ההנדסה, הדיירים כבר מתכננים את הצעד הבא שלהם: פנייה רשמית ומעורבות של משרד הבינוי והשיכון. עד שהגורמים האחראים בעירייה יחליטו להרים את השאלטר, מאות תושבים ימשיכו לקוות בכל ערב מחדש שהלילה יעבור בשלום וללא נפגעים נוספים.
