במרכז העיר בית שאן עומד היום מבנה שקירותיו ספוגים בהרבה יותר מבטון ומלט; הם ספוגים באצילות נפש נדירה ששינתה את פני הקהילה.
לפני כחמש שנים, הסיפור הזה יכול היה להיראות אחרת לגמרי. באותם ימים, רפאל רויימי החזיק בידיו אישור מהעירייה לשטח יקר ערך שיועד עבורו, נכס שהיה אמור להגשים את תוכניותיו האישיות. אך באותה נשימה, עמדו אנשי חב"ד מול שוקת שבורה, בחיפוש סיזיפי אחר בית קבע שיהווה עוגן של חסד ונתינה לתושבי העיר.
ברגע אחד של הכרעה גורלית, בחר רויימי בצעד שמעטים היו מסוגלים לו: הוא ויתר על הזכות האישית שלו והעביר את השטח לידי בית חב"ד. הוא בחר להניח את טובת הכלל לפני טובתו שלו, מתוך הבנה שבית חב"ד הוא לא רק בניין, אלא הלב הפועם של העיר.
השבוע, כשהבנייה המסיבית הגיעה לישורת האחרונה והמבנה המפואר כבר מתנשא לגובה, הגיעו אנשי חב"ד לאתר כדי להביט לרפאל בעיניים ולהגיד תודה. המפגש המרגש בין הקירות הכמעט מוכנים סימל את הפיכתו של הוויתור הפרטי לנכס קהילתי אדיר, עדות חיה לכך שדווקא מתוך הקרבה אישית צומחים המפעלים הגדולים ביותר שיישארו כאן לדורות.
