השעות האחרונות בטהראן ובערים המרכזיות באיראן מסמנות, כך לפי דיווחים של עיתונאים מקומיים ומקורות אופוזיציה, מעבר משלב של מחאה אזרחית לשלב של עימות חמוש ומתואם היטב.
הדיווחים המגיעים מהבירה האיראנית מצביעים על אסטרטגיה רב שלבית שנועדה לנטרל את כוחות הדיכוי של המשטר ולאפשר להמונים להשתלט על מוקדי הכוח. השלב הראשון, שכלל תקיפות רחפנים אינטנסיביות, נועד לפי הערכות אלו להכריח את כוחות ההגנה וה"בסיג'" לסגת מהרחובות ולחפש מחסה, ובכך ליצור ואקום ביטחוני זמני בלב הערים.
עם זאת, המכשול העיקרי בפני המפגינים נותר החשש מפתיחה באש חיה ברגע שההמונים יציפו את הכיכרות. כדי להתמודד עם איום זה, נחשף קיומם של כוחות חמושים המורכבים מצעירים מקומיים ומחברי רשת חשאית, אשר על פי טענות בטהראן, זכו לאימון והכוונה מצד המוסד הישראלי. כוחות אלו אמורים להיכנס לרחובות כ"כוח חלוץ" שמטרתו חיסול מוקדי ההתנגדות האחרונים של המשטר ונטרול צלפים, ובכך לסלול את הדרך לצעדות הענק המתוכננות. מדובר בשינוי פרדיגמה דרמטי, שבו המפגינים אינם מסתפקים עוד בקריאות, אלא מגובים בכוח אש מאומן היטב.
במקביל ללחימה העירונית המסתמנת, עולים סימנים מעוררי תהייה לגבי גורלה של העיר משהד. בעוד ערי מפתח אחרות ספגו הפצצות כבדות, משהד נותרה שקטה באופן יחסי, מה שמוליד תיאוריות על הסכמות שקטות בין ישראל, ארה"ב והנהגת המשטר.
ההערכה היא כי מדובר ביצירת "מרחב נסיגה" בטוח עבור נאמני הרפובליקה האסלאמית מכל רחבי המדינה. המטרה האסטרטגית של מהלך כזה עשויה להיות כפולה: מניעת לחימה עד טיפת הדם האחרונה בטהראן שתגבה מחיר אזרחי כבד, וריכוז כוחות המשטר בפינה אחת של המדינה כדי להקל על השתלטות האופוזיציה על שאר האזורים.
הימים הקרובים עשויים להיות הגורליים ביותר בהיסטוריה המודרנית של איראן. אם הדיווחים על הרשתות המאומנות והתיאום המבצעי יתבררו כמדויקים, אנו עשויים לראות את איראן גולשת ללחימה עירונית קשה שעלולה להתפתח למלחמת אזרחים כוללת, או לחלופין, לקריסה מהירה של מנגנוני הביטחון אל מול הכוח המשולב של זעם אזרחי ויכולות מבצעיות זרות.
